דיכאון

דיכאון היא אחת מהפרעות מצב הרוח הנפוצות ביותר, והוא מצב הפשי מתמשך אשר משפיע על מצב הרוח, החשיבה והתחושה הפיזיולוגית. תסמינים קלים של דכדוך יכולים לנופיע מפעם לפעם אצל כל אדם, בהקשרים שונים. אך בדיכאון, בניגוד לדכדוך זמני, התסמינים הדיכאוניים בולטים, ונמשכים לזמן רב של לפחות שבועיים.

​

תסמיני דיכאון נפוצים:

​

• תחושת עצבות או מצב רוח ירוד.

• איבוד עניין או הנאה מדברים שבעבר גרמו להנאה (אנהדוניה)

• איבוד תיאבון או תיאבון מוגבר, שינויים במשקל

• הפרעות שינה, למשל קושי להירדם או יקיצה מוקדמת.

• חוסר אנרגיה או עייפות יתר.

• תחושת של חוסר ערך או אשמה.

• קושי לחשוב, להתרכז או לקבל החלטות.

• מחשבות על מוות או מחשבות אובדניות.

 

מהו דיכאון לפי הגישה הקוגנטיבית ההתנהגותית?

​

דיכאון מאופיין בדפוס של אמונות שליליות (סכימות חשיבה).

סכימות שליליות אלו הם לגבי 3 ממדים: העצמי, העולם והעתיד.

​

לדוגמא, אדם שנמצא בדיכאון יחשוב מחשבות כגון:

​

•  "אני כישלון, אני לא מוצלח" (עצמי),

• "העולם מקום שקשה לחיות בו, אף אחד לא רוצה בטובתי" (עולם),

• "מצבי כנראה לעולם לא ישתפר, נראה כי אין פיתרון באופק" (עתיד).

​​

הטיפול הקוגנטיבי בדיכאון מלמד את המטופל לזהות דפוסי מחשבה אלו, ולסגל דפוסי חשיבה חיוביים יותר במקומם, על ידי מגוון טכניקות. כמו כן נהוג לשלב בטיפול בדיכאון גם את שיטת ה"אקטיבצייה ההתנהגותית" המעודדת את המטופל לחזור בהדרגה לפעילויות שבעבר גרמו לו הנאה וכעת הוא נמנע מהם, תוך תמיכה ותיווך של המטפל בקשיים הרגשיים שעולים תוך כדי החזרה לפעילות.

​

לפי גישתי הטיפולית, חשוב גם לשלב הבנה פסיכו-דינאמית בטיפול בדיכאון. הגישה הפסיכו-דינאמית מושתתת על הרציונאל שהתנהגות, דפוסי חשיבה ורגשות מושפעים במידה רבה מחוויות ילדות ומהיסטוריית החיים של המטופל.

 

לדוגמא, ילד שגדל בבית שבו הוריו היו מאוד ביקורתיים, ודרשו ממנו לקבל תמיד ציונים גבוהים. למעשה, הוריו השרישו בו את הסכימה ש "אף פעם אסור להיכשל". ילד כזה בהרבה מקרים יגדל להיות מבוגר בעל דפוסי חשיבה נוקשים לגבי הצלחה בחיים, ובעתיד, כשייכשל אפילו כישלון יחיד, הוא עלול לחשוב מחשבות מרחיקות לכת כגון "אני כישלון, אני לא מוצלח". 

​